שאלות ותשובות

הפרעה בלמידה היא שם חדש למה שפעם נקרא "לקות למידה".

בעבר, ילדים עם פוטנציאל שכלי תקין שהציגו קשיים נרחבים בקריאה וכתיבה (קשיים שזוהו כבעלי מקור אורגני) אובחנו כבעלי "לקות למידה" על-פי המדריך הדיאגנוסטי (DSM-IV). בעקבות גוף נרחב של מחקרים אקדמיים בנושאים של למידה, מדעי המח ופסיכולוגיה, הוחלט לשנות את המונח "לקות למידה" ל"הפרעה בלמידה" (DSM-5). כך, המונח החדש טומן בחובו תפיסה אופטימית יותר ומתייגת פחות. כמובן שגוף מחקרים חדש עשוי יהיה לגרור שינויים נוספים בהגדרות.

מתן אבחנה של הפרעה בלמידה יכול להתבצע רק לאחר שהתקיימו מספר תנאים וקריטריונים, בכפוף להנחיות של ה-DSM-5 (המדריך הדיאגנוסטי בו משתמשים רופאים ופסיכולוגים).

תהליך של אבחון של הפרעה בלמידה בדרך כלל יכלול ברור רקע קליני, ברור המצב והתפקוד הלימודי של התלמיד וכן שימוש במבחנים אובייקטיבים שבוחנים תפקודים שונים (תפקודי שפה, תפיסה חזותית, זיכרון, מהירות עיבוד ועוד).

חלק חשוב בתהליך האבחנה הנו תהליך של בחינת קשיים אחרים אשר עשויים להשפיע על תפקודו של הילד כתלמיד אך קשיים אלו אינם קשיים ראשוניים (כלומר, אינם המקור הראשוני לבעיות שהילד מגלה כתלמיד).

באמצעות תהליך דיאגנוסטי מעמיק, אשר כולל שימוש במגוון כלים, ניתן להגיע לאבחנה של הפרעה בלמידה.

סימנים להפרעה בלמידה אפשר לזהות הרבה פעמים כבר בגיל צעיר אך את האבחנה עצמה ניתן לקבל רק לאחר שהתלמיד השתלב במסגרת לימודים רשמית והתנסה בלמידה פורמאלית.

נוסף על כך, השונות בתפקוד בגילים צעירים היא מאד גדולה והרבה תפקודי אשר קשורים בלמידה מתפתחים ומגיעים לבשלות רק בגילים מאוחרים (תפקודים מסויימים יכולים להמשיך ולהתפתח בשנות העשרה).

כך, למעשה, אפשר לאבחן הפרעה בלמידה רק לאחר כיתה א'.

ADHD (או בשמה המלא – הפרעת קשב והיפראקטיביות Attention deficit/hyperactivity disorder) היא הפרעה נוירו-התפתחותית מורכבת, כרונית והטרוגנית אשר כוללת רמה לא תואמת גיל של קשיים בקשב (חוסר קשב) ו/או רמות לא תואמות גיל של היפראקטיביות-אימפולסיביות.

תסמינים של ההפרעה עשויים להופיע בילדות המוקדמת כאשר לראשונה, לרוב, באים לידי ביטוי תסמינים של היפראקטיביות-אימפולסיביות.

חוסר קשב מתייחס ברמה ההתנהגותית ל'התנתקות' ממשימה, קושי בהתמדה, קושי בשימור קשב, מיקוד קשב וקושי בהתארגנות שאינם מוסברים על רקע של התנגדות או קושי בהבנה. היפראקטיביות מתייחסת לפעילות מוטורית מוגזמת בסיטואציות לא ראויות, עצבנות יתר, הקשה (Tapping) או דברנות יתר. בנוסף להיפראקטיביות מתוארים גם תסמינים של אימפולסיביות אשר מתייחסים לפעולות חפוזות המתרחשות ללא מחשבה תחילה ושיש להן פוטנציאל גבוה לפגיעה בפרט.

על פי הנחיות משרד הבריאות (חוזר מס': 40/2010) רשאי לאבחן ADHD "איש מקצוע רפואי, המומחה בתחומו, אשר התמחה ורכש ניסיון בטיפול בהפרעת קשב וריכוז: מומחה בנוירולוגית ילדים והתפתחות הילד, מומחה בפסיכיאטריה של ילדים ונוער, רופא ילדים עם ניסיון של 3 שנים לפחות בהתפתחות הילד או רופא ילדים מומחה או רופא משפחה מומחה שעברו הכשרה מוכרת ורכשו ניסיון בתחום הפרעת קשב וריכוז או מומחה בנוירולוגיה או פסיכיאטריה של המבוגר" ו/או " פסיכולוגים מומחים אשר התמחו ורכשו ניסיון בטיפול בהפרעת קשב וריכוז. ובתנאי שהפנו את המאובחנים לרופא מומחה מורשה לאבחון הפרעות קשב וריכוז בכדי לברר תחלואה נילוות ובכדי לברר ולאשר את הצורך בטיפול תרופתי".

המשמעות היא שרופאים ו/או פסיכולוגים מומחים בעלי ידע והכשרה באבחון של הפרעת קשב והיפראקטיביות בילדים, מתבגרים או מבוגרים מורשים לאבחן ADHD. בעלי מקצוע אלה, יכולים להעזר לצורך האבחון באנשי מקצוע אחרים (למשל, מאבחנים דידקטיים, מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת) אך הם אלו שאחראים על מתן האבחנה.

הפרעת קשב ופעלתנות יתר ניתנת לאבחון באמצעות הערכה קלינית של פסיכולוג מומחה או רופא (פסיכיאטר, נוירולוג או רופא שעבר הכשרה מתאימה). בתהליך ההערכה בוחנים את קיומם של תסמינים אופיינים להפרעה זו, תוך התייחסות להישנותם בסביבות שונות, לצד הערכה ו/או שלילה של תחלואות אחרות להן תסמינים דומים (למשל, חרדה, דיכאון, בעיות התנהגות וכדומה). 

חלק מאנשי המקצוע נוהגים לשלב בתהליך ההערכה שימוש במבחנים (מבחנים ממוחשבים ומבחני נייר ועפרון*) אך הדבר איננו הכרחי על-פי הנחיות רשמיות (משרד הבריאות בישראל ו/או המדריך הדיאגנוסטי האבחוני). 

חשוב לציין כי תוצאה כזו או אחרת במבחן ממוחשב או אחר איננה מעידה בהכרח על הפרעת קשב ופעלתנות יתר. 

* יש לציין כי כיום קיימות עדויות לכך שהשימוש במבחני נייר ועפרון אינו מספק תמונה מהימנה (לא בהכרח מודד תפקודים הקשורים להפרעת קשב ופעלתנות יתר).

על פי הנחיות משרד הבריאות (חוזר מס': 40/2010) על האבחון להמשך פרק זמן של 45 – 60 דקות כדי לענות על דרישות האבחון.

למרות זאת, מאחר ובתחום זה קיימת תחלואה נלווית רבה (קשיים אחרים שעשויים להראות כמו הפרעה בתפקודי קשב או היפראקטיביות) תהליך ההערכה הוא לעתים מורכב ועשוי להתארך כאשר משתמשים בנוסף לראיון קליני גם בכלי הערכה נוספים (ראו תשובה לשאלה לגבי אבחון ADHD).

אבחנה של חרדה, ניתנת על ידי איש מקצוע בתחום הרפואה או פסיכולוגיה וכוללת תהליך הערכה קליני. בעת תהליך ההערכה משתמשים לרוב בראיון קליני, שאלונים ותצפיות.

מתן אבחנה של הפרעת חרדה אינו עניין של מה בכך שכן ישנו צורך לערוך ברור מעמיק אשר מאפשר להבין בין מצבים דמויי חרדה אשר עשויים לנבוע מקשיים אחרים. כמו כן, חשוב לאבחן את סוג החרדה כדי להטוות טיפול יעיל.

טיפול CBT  נחשב כטיפול יעיל ביותר לחרדות, על פי מחקרים.

טיפול מסוג כזה עוסק בהתמודדות עם הפחדים בטכניקות שונות המותאמות למטופל.

בשנים האחרונות מצטברות עדויות לכך שישנה משמעות רבה למעורבות משפחתית בטיפול בחרדות בקרב ילדים.

עם זאת, לא לכל אחד מתאים טיפול מסוג זה, בעיקר כאשר מדובר בילדים. לכן, כדאי להעזר באיש מקצוע על מנת להעריך את דרך הטיפול המתאימה ביותר.

עלות של טיפול פסיכולוגי פרטי נעה בדרך כלל בין 400 ש"ח ל-600 ש"ח לפגישה. 

טיפול ללא עלות תוכלו לקבל דרך מרכזים לבריאות הנפש ו/או במרכזים יעודיים של רשויות מקומיות שונות.

ישנה אפשרות לקבל סבסוד, חלקי, של מספר מוגבל של טיפולים דרך קופות החולים וחברות ביטוח פרטיות, בכפוף לפוליסת הביטוח שלכם. 

לא תמיד צריך לפנות לטיפול פסיכולוגי. לעתים מספיק לפנות לייעוץ פסיכולוגי סביב קושי מסויים ובכל מקרה חשוב להיוועץ באיש מקצוע אשר לו הכשרה ספציפית בנוגע לקושי איתו אתם או ילדכם מתמודדים.

במידה ובמסגרת ייעוץ יעלה כי מדובר בקושי נרחב או שיעלה הרושם כי תהליך מתמשך עשוי לתרום לילדכם יותר, ניתן לשקול תהליך של טיפול מתמשך.